<h1>ארחות חיים דין מוסר מודעא סימן א'</h1>
<h2>דף מ:</h2>
אחד האונס את חבירו שהכהו או תלהו עד שמכר או הפחידו בדבר (שאי איפשר) [שאיפשר] לעשותו בין ביד גוים בין בידו הרי זה אונס. ומעשה באחד ששכר פרדס מחבירו לעשר שנים ולא היה שטר חוב ביד המשכיר ואחר שאכלו השוכר ג' שנים א"ל אם לא תמכרנו לי אכבוש שטר שכירותי ואטעון שהוא לקוח בידי ואמרו חכמים שזהו אנוס וכן כל כיוצא בזה. לפיכך אם תבעו המשכיר בבית דין וכפר לו וטען שהפרדס שלו ואחר כך מסר המשכיר מודעא ואחר כך מכר לשוכר שכפר בו הרי זה הממכר בטל. שהרי יש לו עדים שהוא אנוס והן העדים שכפר לפניהם בב"ד והן עידי המודעא וכן כל כיוצא בזה. בד"א באונס שהרי הוא חומסו מפני שכופה את המוכר למכור שלא ברצונו אבל הגוזל והוחזק גזלן ואחר כך לקח שדה שגזל (את) [אין] המוכר צריך למסור מודעא.
<h2>דף מז:</h2>
כתב הר"ם במז"ל מי שאנסוהו עד שמכר ולקח את דמי המקח אפילו תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר בין במטלטלין בין בקרקעות שמפני אנסו גמר ומקנה. ואע"פ שלא לקח הדמים בפני עדים. לפיכך אם מסר מודעא קודם שימכור ואמר לשני עדים דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני או שדה פלוני לפלוני מפני שאני אנוס הממכר בטל ואפילו החזיק כמה שנים מוציאין אותה מידו ומחזיר את הדמים. וצריכין העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי לא שיסמכו על פיו. וכל מודעא שאין כתוב בה ואנו העדים ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעא. בד"א במוכר ועושה פשרה. אבל במתנה או במחילה אם מסר מודעא קודם לכן אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה בטלה שאין הולכין במתנה אלא אחר גלוי דעת הנותן שאם אינו רוצה בכל לבו להקנות לא קנה המקבל מתנה והמחילה מתנה היא.
<h2>דף מח:</h2>
עידי המודעא יש להם לחתום הן עצמן באותו הממכר שנמסרה להם המודעא עליו ואין בכך כלום. ואפילו אמר להם בפני האנס ברצוני מכרתי שלא באונס הרי המודעא קיימת. כשם שאנסו עד שימכור בלא רצון כך אנסו עד שיאמר ברצוני אני מוכר. וכן אם הודה בפניה שלקח הדמים אחר שמסר המודעא על כך אינו חייב להחזיר כלום שהאנס אנסו עד שיודה והעדים כבר ידעו שהוא אנוס אבל אם מנה הדמים לפניהם חייב להחזיר.
